הבלוג

העבודה הראשונה שלי בטכניקה של אריגת קלפים, הייתה המבוך. עבודה שתלויה כיום אצל טליה בדירה. גונית נוהגת להעלות את התמונות של כל עבודות תלמידיה לפייסבוק וכך תמונה של אריגת המבוך הגיעה אל העורכת של מגזין TWIST (tablet weaver’s international studies & techniques). היא מאד אהבה את האריג וביקשה מגונית שאכתוב מאמר על העבודה. זה כמובן מאד שימח וריגש אותי. המאמר נכתב באנגלית ונשלח ל TWIST. הם ערכו , קיצרו ופרסמו במגזין בשנת 2023. (הקישור למטה) לקריאת המאמר המלא ליחצו על התמונה...

אתמול נסענו לראות את הצגת סיום כתה י״ב של ליאם. ההצגה התקיימה באולם הארועים של קיבוץ הזורע. כהרגלנו יצאנו מספיק מוקדם על מנת לא לאחר חלילה. הג׳י פי אס לא עובד מאז המלחמה ולנווט לפי מפה כבר בטח לא ממש זוכרים אז כמובן לקחנו איזו פניה לא נכונה ובמקום להזורע הגענו לרמת ישי, לא נורא אפילו עם העיקוף קטן הגענו טרם נפתחו קופות הכרטיסים. זכרתי שבהזורע מוצב פסל של דן ושליפני זמן מה פנו אילנו מהנהלת מוזיאון וילפריד בקשר לתחזוקת הפסל. זו הייתה הזדמנות לקפוץ רגע להעיף עליו מבט. לשמחתי הת

הים נגמר חג הפסח של 2026. היום גם הכריז נשיא ארה״ב דונלד טראמפ על הפסקת אש. והיום גם קיבלתי מפיני את שני הסרטונים המצורפים מטה. הראשון מופע מחול מרגש של הסטודיו למחול של תומר גולן . (עם המילים של חוה אלברשטיין מ 1989) והשני, הלחן המקורי של בראנדוארדי שהפך אותו ללהיט בסוף שנות ה 70. (שם הגדי הוא עכבר) "הָיִיתִי פַּעַם כֶּבֶשׂ וּגְדִי שָׁלֵו הַיּוֹם אֲנִי נָמֵר וּזְאֵב טוֹרֵף" התחקות אחר התפתחות הטקסט של ההגדה המסורתית של פסח היא מלאכה מסובכת להפליא. בצד מרבית הקטעים בהגדה הלקו

סבתא שלי שונאת להצטלם. שונאת גם מים, ושונאת להצטלם. היא אומרת לארני: שלא תעיז…. אני אומרת: סבתא את הרי תמותי מתישהו ואולי בקרוב. אני רוצה תמונה איתך התירוץ עובד בכל זאת נראה שתרצח אותי אם תדע שהעלתי תמונה שלה לפייסבוק זאת אומרת, לא ככה, כשהחזה שמוט, הבגד מרופט, המשקפיים נושרים בלי חן מקצה האף הכל הרי מצטמק בך הולך ונעלם סבתא שלי אוהבת להיות יפה, להיות אישה לזכור את הימים שהייתה חוצה את הכביש בלי להסתכל, מניחה שמכוניות יעצרו, דלתות יפתחו, ראשים יסתובבו סבתא שלי צועקת עלי כשאנ

מאת טליה הירש אמא שלי שולחת תמונה משולחן החג. שולחן צבעוני ערוך למופת, זר פרחים אביבי מונח חגיגית במרכזו. אמא שלי אף פעם לא מאכזבת בעניינים האלו. אלא שהשולחן ערוך רק לשניים ומוצב במקלט. שני זקנים במקלט חוגגים את חג החירות. איזו מציאות עגומה. אני בספרד, אצל חברים, בשולחן שרים את חירותי ״נטשתי ארצי וטובי ידידי ושלך רק הנני…״ אני בצד, מסרבת. ולא מתכוונת אבל קוראת על פגיעות טקסיות. הדבר הזה שאי אפשר לתפוס ואי אפשר להניח חירות, אני חושבת, עוברת דרך הכרה הכרה עוברת דרך הסכמה להביט

מפעלי הנחושת והפליז הירש (Hirsch Kupfer-und Messingwerke) נוסדו על ידי אהרון זיגמונד הירש בשנת 1906, כהרחבה ואיחוד של ענפי העסק המשפחתי הותיק שבסיסו בהלברשטט, עם מפעלים נלווים בוורנה, אילסנברג ואברסוואלדה. החברה התפתחה והפכה למעצמה מרכזית בתעשיית הנחושת הגרמנית ומתוארת כמי שמילאה "תפקיד מוביל בחיי הכלכלה הגרמניים". באברסוואלדה, אגב, בנה הירש מפעל חדש וגדול בן שתי קומות, שתוכנן על ידי האדריכל פאול מבס, ופורסם מאוחר יותר על ידי וולטר גרופיוס בספרו Internationale Architektur. הי

כשעברנו לנהריה אני הייתי בן חמש וחצי ונפט בן 15 וחצי. פער של 10 שנים בגילאים האלו הוא גדול מאד כך שלא ממש היה לי קשר לחברים של נפט. השנה הייתה 1958. העולם היה שונה מאד מזה של היום כמעט מכל בחינה אפשרית אבל בתחום אחד, אז כמו גם היום, גיל 15 הוא גיל שבו פחות או יותר קובע לאיזה צד של החוק תתגלגל בבגרותך. נפט שרוב השכלתו מחניתה היתה בתחום הכדורגל, וכעת נכנס לכתה י׳ בבית הספר התיכון של נהריה, מהר מאד התחבר עם ה״פושעים״ של כיתתו. ראובן גרפונקל, משה אלכביר ודורון נוף, היו חבריו הקר

מאז ומעולם היו בבית ברח הגליל 17 בעיות חמורות של חולדות. המלחמה בחולדות הייתה חלק משמעותי משיגרת חיינו. בלילות הינו שומעים אותם חוגגות בעלית הגג. התקרה של הבית הייתה עשויה חומר דמוי קרטון עבה. מאד שביר, צלוטקס קראו לו, משהו שקצת מזכיר לוחות גבס של היום וכאשר החולדות היו רצות על זה זה נשמע כמו תיפוף נמרץ. אבא היה נוהג לעלות לתוך הגג דרך פתח שהיה בתקרה של המטבח מעל המקרר. היה עולה על סולם, דוחף את מכסה הפתח מעלה והצידה ממשיך לטפס ונבלע כולו אל תוך חלל הגג, שם הניח דרך קבע שת