החברים של נפט

כשעברנו לנהריה אני הייתי בן חמש וחצי ונפט בן 15 וחצי. פער של 10 שנים בגילאים האלו הוא גדול מאד כך שלא ממש היה לי קשר לחברים של נפט. השנה הייתה 1958. העולם היה שונה מאד מזה של היום כמעט מכל בחינה אפשרית אבל בתחום אחד, אז כמו גם היום, גיל 15 הוא גיל שבו פחות או יותר קובע לאיזה צד של החוק תתגלגל בבגרותך. נפט שרוב השכלתו מחניתה היתה בתחום הכדורגל, וכעת נכנס לכתה י׳ בבית הספר התיכון של נהריה, מהר מאד התחבר עם ה״פושעים״ של כיתתו. ראובן גרפונקל, משה אלכביר ודורון נוף, היו חבריו הקרובים. (כולם הפכו אחר כך פרופסורים בעלי שם עולמי בתחומם). החבורה הזו עסקה בכל מיני פעילויות ״מדעיות״ במחסן שבחצר האחורית של משפחת קרפונקל. ראובן הכימאי היה ״המוח״ נפט לרוב המוציא לפועל. וכך באחד הימים, איני יודע לאיזה צורך, ראובן אמר: ״צריכים במבוקים״, נפט, כמי שרק עזב את קיבוץ חניתה ידע בדיוק מהיכן להביא אותם. בשנות ה־50 באזור ראש הנקרה והסביבה הקרובה כולל קיבוץ חניתה היו נסיונות של גידולים חקלאיים מיובאים. בינהם טבק וגם במבוקים. נפט ידע במדויק איפה יש במבוקים ובאחד הערבים הוביל את החבורה לפלח (סלנג של פעם לגניבה) קצת חומרי גלם.

רק קפצו החבר׳ה מעבר לגדר ומיד נתפסו ע״י השומר שלא היה מוכן לוותר והזעיק את המשטרה.

באותן שנים האמינו שעומדת לקום פה מדינת חוק. אני זוכר שבערב אחרי שאבא חזר מתחנת המשטרה, שאלתי אותו בפליאה אם זו סיבה למעצר? אבא סיפר שבעיתון התפרסמה כתבה על בחור שנתפס שולח מכתבים עם בולים משומשים. היה מוריד אותם עם אדים ממכתבים ישנים ומדביקם שוב על חדשים.

מפה לשם, הגיע שוטר שלקח את החבורה לתחנת המשטרה בנהריה. לאחר חקירה קצרה שכללה גם הזמנה של הורי הנוער העבריין לתחנה הוחלט לשחרר שלשה מהם אבל את נפט שהיה הבוגר בחבורה וכבר מעל גיל 16 ישאירו במעצר ולמחרת יובא בפני שופט. אני לא זוכר אם באמת נישאר במעצר או שבסופו של דבר גם הוא חזר הבייתה אבל למחרת בהחלט התייצר בבית המשפט מול שופט.

כאשר הכריז השופט את שמו של הנאשם נפתלי הירש, נפט קם מכסאו, ניגש לדוכן השופט כשהוא יחף ועם מכנסיים קצרים, הניח שני מרפקיו על דוכן השופט ואמר: כן חבר שופט הנני פה. השופט הזעיף פנים וצעק על נפט שהוא איננו חבר שלו ושיתרחק מיד ליפני שהוא שולח אותו למעצר.

באותה תקופה היה נהוג בקיבוץ שהילדים פונים למבוגרים עם התואר חבר. להיות חבר קיבוץ היה נחשב מאד מכובד.

אז מה פתאום נזכרתי בסיפור הזה?

עמדתי לכתוב את הפוסט על יואכים כוך (אחים) ועוד אכתוב אותו בהמשך אבל בעודי חושב על מקור השם אחים נזכרתי שלאח של ראובן קרפונקל רקראו אחים. ועכשיו אני חושב שצריך גם לכתוב על גלגולי השם של נפט.

אבל אולי זה לא באמת מצדיק פוסט שלם אז אביא את הסיפור כבר פה.

נפט נולד בשם נפתלי. כנהוג אצל הורינו כל הילדים קרויים על שם מי מאבותינו. אז נפתלי על שם הרמן נפתלי, סבי מצד אבי שנפטר כאבי עוד נער. בקיבוץ תמיד היו מקצרים את השמות וכך הפך מ-נפתלי ל-נפתל. בקיבוץ היה תמיד נפתל. כשעברנו לנהריה חברי הכיתה שינו שוב את נפתל שנשמע קצת מוזר לנפתול. השם הזה לדעתי ליווה אותו גם בצבא.

באותה תקופה, מצרכים ביתיים שונים, היו נרכשים מרוכל כזה או אחר שהיה עובר בשכונה רכוב על עגלה רתומה לסוס. אני כילד שכלל לא הבין את משמעותו של כסף, (כמו עד היום) חשבתי שהם מחלקים לנו את הסחורות. היה את מחלק הלחם, מחלק החלב, מחלק הקרח, מחלק הנפט להסקה, משחיז הסכינים וכמובן האלטע זאכען. למחלק הלחם הייתה בקידומת עגלת הלחם ויטרינה קטנה ובה מוצגות לראווה עוגות נפלאות. במיוחד עוגת הקרמשניט. לרוב היו העגלונים מגיעים בשעת מנוחת הצהריים כך שאמא הייתה משאירה לאיקה או לי הוראות כמה לחם או חלב לקחת בכל יום. לרוב הייתי בוחר לי גם עוגה יפה וכשהעגלון היה שואל ״אמא מרשה״? הייתי משקר לו מצח נחושה ואומר ״כמובן״ אלא שאצל מחלק הנפט זה היה מורכב יותר. ראשית הוא לא היה מגיע על בסיס יום יומי ושנית זה הצריך שאחד ההורים יפתח את פתח מיכל הנפט הגדול שעמד מאחורי הבית.

וכך יום אחד בדיוק כשהגיעה עגלת הנפט, הערתי את אמא בצרחות נמרצות ״נפט בא״ ״נפט בא״ ובאותו רגע בדיוק ניכנס הביתה על מדים נפתול, אולי היה כבר נפתי בפיה של אמא, שהגיע לחופשה מהצבא.

מאז אותו מקרה הפך שמו לנפט.