הבלוג

טקסטיל בוכרי שנודד במשפחה. הגיע מדן למור והיה תלוי בבית בשבי ציון במשך כמה שנים אחר כך עבר ליואב וטלי והיה אצלם כמה שנים. בשלב מסוים יואב החזיר אותו ועקבותיו נעלמו. שוב ושוב שאלנו מה עלה בגורלו עד שליפני כמה ימים מור מצאה אותו תוך כדי סידור של איזה בוידם… להלן ריכוז ההתכתבות שלי עם ״איה״ בנושא האריג שהועלה לזיהוי, כולל הפרטים שנמסרו והשאלות שעלו. שולי: האם את יכולה לזהות לאיזה סגנון שייך האריג הזה? איה: כן. זה נראה מאוד כמו טקסטיל בסגנון סוזאני (Suzani) ממרכז אסיה — בעיקר מאז

ורדה השאירה שלש חוברות שכתבה. זכרונות והרהורים חלק א׳ וחלק ב׳ ודמויות. את החוברת דמויות כתבה אמא ב 1987. בחוברת זו היה מנסה לצייר קווים לדמותם של אלו שהיו הכי קרובים אליה בחייה. אין לי את התאריכים של כתיבת זיכרונות והרהורים. נראה לי שהיו אלו הנסיונות הראשונים של ורדה להשתמש במעבד התמלילים הישראלי א - ב שהושק לראשונה בשנת 1984. כמובן שלא היה שום גיבוי וגם אותו העברתי לקובץ חי והנה הוא פה. לקריאה לחץ על התמונה סבתא לאה עם ורדה בת ה 5

כשהתחלתי לבנות את האתר הייתי מאד נלהב וחשבתי שלא אסתפק בהעלאת החומר הסרוק לאתר אלא אגדיל לעשות ואף אערוך את הטקסטים ואוסיף הערות וקישורים אינטרנטיים. עשיתי זאת עם הקובץ הזה אבל גם הבנתי שבהמשך אביא את החומר הסרוק כמו שהוא בידי. לקריאת החוברת לחץ על התמונה

מצרפת לטובת האתר המשפחתי את ״טיולנו לארץ חרמונים״ שסבתא ורדה כתבה (אני חושבת סביב 1987) על חופשת פורים בה הם לקחו אותי ואת יואב לטיול של כמה ימים. ישנו בבית ספר שדה חרמון. היה כיף! מאיה קופציק לבית הירש.

העבודה הראשונה שלי בטכניקה של אריגת קלפים, הייתה המבוך. עבודה שתלויה כיום אצל טליה בדירה. גונית נוהגת להעלות את התמונות של כל עבודות תלמידיה לפייסבוק וכך תמונה של אריגת המבוך הגיעה אל העורכת של מגזין TWIST (tablet weaver’s international studies & techniques). היא מאד אהבה את האריג וביקשה מגונית שאכתוב מאמר על העבודה. זה כמובן מאד שימח וריגש אותי. המאמר נכתב באנגלית ונשלח ל TWIST. הם ערכו , קיצרו ופרסמו במגזין בשנת 2023. (הקישור למטה) לקריאת המאמר המלא ליחצו על התמונה...

אתמול נסענו לראות את הצגת סיום כתה י״ב של ליאם. ההצגה התקיימה באולם הארועים של קיבוץ הזורע. כהרגלנו יצאנו מספיק מוקדם על מנת לא לאחר חלילה. הג׳י פי אס לא עובד מאז המלחמה ולנווט לפי מפה כבר בטח לא ממש זוכרים אז כמובן לקחנו איזו פניה לא נכונה ובמקום להזורע הגענו לרמת ישי, לא נורא אפילו עם העיקוף קטן הגענו טרם נפתחו קופות הכרטיסים. זכרתי שבהזורע מוצב פסל של דן ושליפני זמן מה פנו אילנו מהנהלת מוזיאון וילפריד בקשר לתחזוקת הפסל. זו הייתה הזדמנות לקפוץ רגע להעיף עליו מבט. לשמחתי הת

אחרי פסח 2026 הפסח של השנה עבר בלי שממש נרגיש אותו. את כולו בילינו בבית בנהריה, שולי ואני, לבדנו, מפאת המלחמה. את ליל הסדר עשינו במקלט על מרק עוף עם קניידלעך, מנה מנחמת. בכל אופן, לפני פרוץ החג ביקשתי משולי שיביא מסופרמרקט חוף הדקל שלוש אריזות קטנות של מצות. במהלך החג צרכנו את כולן להוציא ארבע (זכר לארבע אימהות?) הבוקר החלטתי שאכין את המצייה האחרונה לשנה זו, עד הפסח הבא, שמי ייתן ויבוא עלינו בימים טובים הרבה יותר (פאוזה לסקפטיות מסויימת…) שולי תמיד מתלונן שמצייה זה מאכל חונק,

הים נגמר חג הפסח של 2026. היום גם הכריז נשיא ארה״ב דונלד טראמפ על הפסקת אש. והיום גם קיבלתי מפיני את שני הסרטונים המצורפים מטה. הראשון מופע מחול מרגש של הסטודיו למחול של תומר גולן . (עם המילים של חוה אלברשטיין מ 1989) והשני, הלחן המקורי של בראנדוארדי שהפך אותו ללהיט בסוף שנות ה 70. (שם הגדי הוא עכבר) "הָיִיתִי פַּעַם כֶּבֶשׂ וּגְדִי שָׁלֵו הַיּוֹם אֲנִי נָמֵר וּזְאֵב טוֹרֵף" התחקות אחר התפתחות הטקסט של ההגדה המסורתית של פסח היא מלאכה מסובכת להפליא. בצד מרבית הקטעים בהגדה הלקו

סבתא שלי שונאת להצטלם. שונאת גם מים, ושונאת להצטלם. היא אומרת לארני: שלא תעיז…. אני אומרת: סבתא את הרי תמותי מתישהו ואולי בקרוב. אני רוצה תמונה איתך התירוץ עובד בכל זאת נראה שתרצח אותי אם תדע שהעלתי תמונה שלה לפייסבוק זאת אומרת, לא ככה, כשהחזה שמוט, הבגד מרופט, המשקפיים נושרים בלי חן מקצה האף הכל הרי מצטמק בך הולך ונעלם סבתא שלי אוהבת להיות יפה, להיות אישה לזכור את הימים שהייתה חוצה את הכביש בלי להסתכל, מניחה שמכוניות יעצרו, דלתות יפתחו, ראשים יסתובבו סבתא שלי צועקת עלי כשאנ