הבלוג

מאיה שלחה לי את עבודת הבר מצווה של נפט. אני מכיר את החוברת הזו מימים ימימה אבל כשאני עובר עליה היום זה מאד מרגש. נפט כתב את העבודה כשהיה בן שלוש־עשרה, לפני שבעים שנה. לא הרבה אחרי קום המדינה. אפשר כמעט להרגיש בין הדפים את רוח התקופה: חניתה, ערך העבודה, מכונות, תעשייה, והאמונה שילד יכול ללמוד לעומק איך פועל מפעל ולכתוב על זה עבודה שלמה. ילדי הבר המצווה היו מכינים עבודה אישית משמעותית. נפט בחר בנושא “מפעל המתכת של חניתה ” נושא הנדסי למדי לילד בן 13, ומעיד על רוח התקופה ועל ה

שבת די קונבנציונלית. סדנת כתיבה עם יעל טל היא כבר לא אירוע חריג אצלנו. יעל התארחה כאן כבר בכמה סדנאות, כך שעל פניו אין שום סיבה מיוחדת שהפעם תזכה לפוסט, ועוד באתר “שורשים חיים”. אבל לפעמים הסיפור מתחיל הרבה לפני שהאורחים מגיעים. יעל הזמינה את המקום כבר בנובמבר בשנה שעברה. מאז עברו כאן עוד כמה וכמה סדנאות וריטריטים. באחת מהן, בהנחיית עמליה סינגר, שגם היא מתארחת אצלנו לא מעט, בישלה איילת לילה. את איילת כבר הכרתי מסדנאות קודמות. היא סיפור בפני עצמו: אישה מקסימה שמבשלת אוכל נפלא,

לא פעם אנחנו תוהים על השאלה, איך זה שיש פה במדינה כל כך הרבה אנשים נהדרים ובכל זאת השלטון כל כך דפוק? אתמול בלילה מאיה ישבה על ארגזי המכתבים הישנים ושלחה לי שפע חומרים מעניינים לאתר המשפחתי. בד בבד וללא שום קשר קיבלתי מחברה בחוג האריגה קישור לפוסט של אורי אפשטיין בנושא אחר לגמרי אבל באיזה שהוא אופן גם קשור. הנה הוא פה. ״אבא, הוא אחלה גבר שבעולם״. כך נטע ענה לי כששאלתי אותו, קצת בחשדנות ובעיקר מתוך סטריאוטיפ, למה הוא צריך לנסוע עד חוות גלעד כדי לקנות חומרי גלם לבירה. זה היה בס

טקסטיל בוכרי שנודד במשפחה. הגיע מדן למור והיה תלוי בבית בשבי ציון במשך כמה שנים אחר כך עבר ליואב וטלי והיה אצלם כמה שנים. בשלב מסוים יואב החזיר אותו ועקבותיו נעלמו. שוב ושוב שאלנו מה עלה בגורלו עד שליפני כמה ימים מור מצאה אותו תוך כדי סידור של איזה בוידם… להלן ריכוז ההתכתבות שלי עם ״איה״ בנושא האריג שהועלה לזיהוי, כולל הפרטים שנמסרו והשאלות שעלו. שולי: האם את יכולה לזהות לאיזה סגנון שייך האריג הזה? איה: כן. זה נראה מאוד כמו טקסטיל בסגנון סוזאני (Suzani) ממרכז אסיה — בעיקר מאז

ורדה השאירה שלש חוברות שכתבה. זכרונות והרהורים חלק א׳ וחלק ב׳ ודמויות. את החוברת דמויות כתבה אמא ב 1987. בחוברת זו היה מנסה לצייר קווים לדמותם של אלו שהיו הכי קרובים אליה בחייה. אין לי את התאריכים של כתיבת זיכרונות והרהורים. נראה לי שהיו אלו הנסיונות הראשונים של ורדה להשתמש במעבד התמלילים הישראלי א - ב שהושק לראשונה בשנת 1984. כמובן שלא היה שום גיבוי וגם אותו העברתי לקובץ חי והנה הוא פה. לקריאה לחץ על התמונה סבתא לאה עם ורדה בת ה 5

כשהתחלתי לבנות את האתר הייתי מאד נלהב וחשבתי שלא אסתפק בהעלאת החומר הסרוק לאתר אלא אגדיל לעשות ואף אערוך את הטקסטים ואוסיף הערות וקישורים אינטרנטיים. עשיתי זאת עם הקובץ הזה אבל גם הבנתי שבהמשך אביא את החומר הסרוק כמו שהוא בידי. לקריאת החוברת לחץ על התמונה

מצרפת לטובת האתר המשפחתי את ״טיולנו לארץ חרמונים״ שסבתא ורדה כתבה (אני חושבת סביב 1987) על חופשת פורים בה הם לקחו אותי ואת יואב לטיול של כמה ימים. ישנו בבית ספר שדה חרמון. היה כיף! מאיה קופציק לבית הירש.

העבודה הראשונה שלי בטכניקה של אריגת קלפים, הייתה המבוך. עבודה שתלויה כיום אצל טליה בדירה. גונית נוהגת להעלות את התמונות של כל עבודות תלמידיה לפייסבוק וכך תמונה של אריגת המבוך הגיעה אל העורכת של מגזין TWIST (tablet weaver’s international studies & techniques). היא מאד אהבה את האריג וביקשה מגונית שאכתוב מאמר על העבודה. זה כמובן מאד שימח וריגש אותי. המאמר נכתב באנגלית ונשלח ל TWIST. הם ערכו , קיצרו ופרסמו במגזין בשנת 2023. (הקישור למטה) לקריאת המאמר המלא ליחצו על התמונה...

אתמול נסענו לראות את הצגת סיום כתה י״ב של ליאם. ההצגה התקיימה באולם הארועים של קיבוץ הזורע. כהרגלנו יצאנו מספיק מוקדם על מנת לא לאחר חלילה. הג׳י פי אס לא עובד מאז המלחמה ולנווט לפי מפה כבר בטח לא ממש זוכרים אז כמובן לקחנו איזו פניה לא נכונה ובמקום להזורע הגענו לרמת ישי, לא נורא אפילו עם העיקוף קטן הגענו טרם נפתחו קופות הכרטיסים. זכרתי שבהזורע מוצב פסל של דן ושליפני זמן מה פנו אילנו מהנהלת מוזיאון וילפריד בקשר לתחזוקת הפסל. זו הייתה הזדמנות לקפוץ רגע להעיף עליו מבט. לשמחתי הת