הבלוג

טקסטיל בוכרי שנודד במשפחה. הגיע מדן למור והיה תלוי בבית בשבי ציון במשך כמה שנים אחר כך עבר ליואב וטלי והיה אצלם כמה שנים. בשלב מסוים יואב החזיר אותו ועקבותיו נעלמו. שוב ושוב שאלנו מה עלה בגורלו עד שליפני כמה ימים מור מצאה אותו תוך כדי סידור של איזה בוידם… להלן ריכוז ההתכתבות שלי עם ״איה״ בנושא האריג שהועלה לזיהוי, כולל הפרטים שנמסרו והשאלות שעלו. שולי: האם את יכולה לזהות לאיזה סגנון שייך האריג הזה? איה: כן. זה נראה מאוד כמו טקסטיל בסגנון סוזאני (Suzani) ממרכז אסיה — בעיקר מאז

ורדה השאירה שלש חוברות שכתבה. זכרונות והרהורים חלק א׳ וחלק ב׳ ודמויות. את החוברת דמויות כתבה אמא ב 1987. בחוברת זו היה מנסה לצייר קווים לדמותם של אלו שהיו הכי קרובים אליה בחייה. אין לי את התאריכים של כתיבת זיכרונות והרהורים. נראה לי שהיו אלו הנסיונות הראשונים של ורדה להשתמש במעבד התמלילים הישראלי א - ב שהושק לראשונה בשנת 1984. כמובן שלא היה שום גיבוי וגם אותו העברתי לקובץ חי והנה הוא פה. לקריאה לחץ על התמונה סבתא לאה עם ורדה בת ה 5

כשהתחלתי לבנות את האתר הייתי מאד נלהב וחשבתי שלא אסתפק בהעלאת החומר הסרוק לאתר אלא אגדיל לעשות ואף אערוך את הטקסטים ואוסיף הערות וקישורים אינטרנטיים. עשיתי זאת עם הקובץ הזה אבל גם הבנתי שבהמשך אביא את החומר הסרוק כמו שהוא בידי. לקריאת החוברת לחץ על התמונה

מצרפת לטובת האתר המשפחתי את ״טיולנו לארץ חרמונים״ שסבתא ורדה כתבה (אני חושבת סביב 1987) על חופשת פורים בה הם לקחו אותי ואת יואב לטיול של כמה ימים. ישנו בבית ספר שדה חרמון. היה כיף! מאיה קופציק לבית הירש.

סבתא שלי שונאת להצטלם. שונאת גם מים, ושונאת להצטלם. היא אומרת לארני: שלא תעיז…. אני אומרת: סבתא את הרי תמותי מתישהו ואולי בקרוב. אני רוצה תמונה איתך התירוץ עובד בכל זאת נראה שתרצח אותי אם תדע שהעלתי תמונה שלה לפייסבוק זאת אומרת, לא ככה, כשהחזה שמוט, הבגד מרופט, המשקפיים נושרים בלי חן מקצה האף הכל הרי מצטמק בך הולך ונעלם סבתא שלי אוהבת להיות יפה, להיות אישה לזכור את הימים שהייתה חוצה את הכביש בלי להסתכל, מניחה שמכוניות יעצרו, דלתות יפתחו, ראשים יסתובבו סבתא שלי צועקת עלי כשאנ