הבלוג

אתמול נסענו לראות את הצגת סיום כתה י״ב של ליאם. ההצגה התקיימה באולם הארועים של קיבוץ הזורע. כהרגלנו יצאנו מספיק מוקדם על מנת לא לאחר חלילה. הג׳י פי אס לא עובד מאז המלחמה ולנווט לפי מפה כבר בטח לא ממש זוכרים אז כמובן לקחנו איזו פניה לא נכונה ובמקום להזורע הגענו לרמת ישי, לא נורא אפילו עם העיקוף קטן הגענו טרם נפתחו קופות הכרטיסים. זכרתי שבהזורע מוצב פסל של דן ושליפני זמן מה פנו אילנו מהנהלת מוזיאון וילפריד בקשר לתחזוקת הפסל. זו הייתה הזדמנות לקפוץ רגע להעיף עליו מבט. לשמחתי הת

״אינטגרציה באמצעות הפרדה״ – מושג שטבע ורנר א. מוסה לתיאור השתלבותם של יהודי גרמניה בכלכלה ובחברה, תוך שמירה על גבולות חברתיים מובחנים. ורנר א. מוסה (1918–2001) היה היסטוריון בריטי יליד גרמניה שנמלט מרדיפות הנאצים לאנגליה. הוא התמחה בדיפלומטיה האירופית של המאה ה־19 ובהיסטוריה הכלכלית של האליטות ביהדות גרמניה. עבודתו המחקרית מתאפיינת בניתוח ביקורתי של מדיניות המעצמות הגדולות ושל מערכות היחסים הבינלאומיות. מאמרו ״ Integration through Apartheid” הוא טרילוגיה העוקבת אחרי שלש משפחו

מאת טליה הירש אמא שלי שולחת תמונה משולחן החג. שולחן צבעוני ערוך למופת, זר פרחים אביבי מונח חגיגית במרכזו. אמא שלי אף פעם לא מאכזבת בעניינים האלו. אלא שהשולחן ערוך רק לשניים ומוצב במקלט. שני זקנים במקלט חוגגים את חג החירות. איזו מציאות עגומה. אני בספרד, אצל חברים, בשולחן שרים את חירותי ״נטשתי ארצי וטובי ידידי ושלך רק הנני…״ אני בצד, מסרבת. ולא מתכוונת אבל קוראת על פגיעות טקסיות. הדבר הזה שאי אפשר לתפוס ואי אפשר להניח חירות, אני חושבת, עוברת דרך הכרה הכרה עוברת דרך הסכמה להביט

מפעלי הנחושת והפליז הירש (Hirsch Kupfer-und Messingwerke) נוסדו על ידי אהרון זיגמונד הירש בשנת 1906, כהרחבה ואיחוד של ענפי העסק המשפחתי הותיק שבסיסו בהלברשטט, עם מפעלים נלווים בוורנה, אילסנברג ואברסוואלדה. החברה התפתחה והפכה למעצמה מרכזית בתעשיית הנחושת הגרמנית ומתוארת כמי שמילאה "תפקיד מוביל בחיי הכלכלה הגרמניים". באברסוואלדה, אגב, בנה הירש מפעל חדש וגדול בן שתי קומות, שתוכנן על ידי האדריכל פאול מבס, ופורסם מאוחר יותר על ידי וולטר גרופיוס בספרו Internationale Architektur. הי