פסח 2026
- Talya Hirsch
- 3 באפר׳
- זמן קריאה 1 דקות
מאת טליה הירש
אמא שלי שולחת תמונה משולחן החג. שולחן צבעוני ערוך למופת, זר פרחים אביבי מונח חגיגית במרכזו.
אמא שלי אף פעם לא מאכזבת בעניינים האלו.
אלא שהשולחן ערוך רק לשניים
ומוצב במקלט.
שני זקנים במקלט חוגגים את חג החירות.
איזו מציאות עגומה.
אני בספרד, אצל חברים, בשולחן שרים את חירותי
״נטשתי ארצי וטובי ידידי
ושלך רק הנני…״
אני בצד, מסרבת. ולא מתכוונת אבל קוראת על פגיעות טקסיות. הדבר הזה שאי אפשר לתפוס ואי אפשר להניח
חירות, אני חושבת, עוברת דרך הכרה
הכרה עוברת דרך הסכמה להביט
לא להסיט את המבט
לא לחשוב שזה לא קשור
הכל קשור. הכל.
אני מביטה בהמונים צוהלים על חוק עונש מוות למחבלים
לא שלפני כן לא תייגנו אוטומטית ערבי כמחבל, והוצאנו להורג ללא היכר וללא הכרה
איפה אנחנו
איפה אנחנו
חבר אומר לי חג חירות שמח
אני שואלת איפה אנחנו
הוא אומר אולי טעינו בדרך, פספסנו איזו פנייה
נצטרך לפרסס ולחזור
יש לאן לחזור?
אני בספרד ואמא שלי במקלט
לא רוצה לעזוב אותה לא רוצה להישאר לצדה
באמונה העיוורת שיכול להיות לנו משהו אחר
בלי שום סימוכין במציאות
דברו איתי על אחריות אל תדברו איתי על תקווה
מישהי בסלון בספרד מדברת משהו על יהודים
אל תתבלבלי אני אומרת
אין קשר בין אלוהים לבין הפסיכופתיים שמנהלים את המדינה שלי
לא מתרשמת מכיפה וכיסוי ראש שני מטר באוויר
אין קשר ליהדות
אין קשר לאלוהים
אל תתבלבלי
עוד דור של ילדים גדל עם בכל דור דור עומדים עלינו לכלותנו בלי לראות מי זה בדיוק שעומד ומכלה
חירות, אני חושבת, עוברת דרך הכרה
הכרה עוברת דרך הסכמה להביט
איפה אנחנו
תגובות