הבלוג

לא פעם אנחנו תוהים על השאלה, איך זה שיש פה במדינה כל כך הרבה אנשים נהדרים ובכל זאת השלטון כל כך דפוק? אתמול בלילה מאיה ישבה על ארגזי המכתבים הישנים ושלחה לי שפע חומרים מעניינים לאתר המשפחתי. בד בבד וללא שום קשר קיבלתי מחברה בחוג האריגה קישור לפוסט של אורי אפשטיין בנושא אחר לגמרי אבל באיזה שהוא אופן גם קשור. הנה הוא פה. ״אבא, הוא אחלה גבר שבעולם״. כך נטע ענה לי כששאלתי אותו, קצת בחשדנות ובעיקר מתוך סטריאוטיפ, למה הוא צריך לנסוע עד חוות גלעד כדי לקנות חומרי גלם לבירה. זה היה בס

הים נגמר חג הפסח של 2026. היום גם הכריז נשיא ארה״ב דונלד טראמפ על הפסקת אש. והיום גם קיבלתי מפיני את שני הסרטונים המצורפים מטה. הראשון מופע מחול מרגש של הסטודיו למחול של תומר גולן . (עם המילים של חוה אלברשטיין מ 1989) והשני, הלחן המקורי של בראנדוארדי שהפך אותו ללהיט בסוף שנות ה 70. (שם הגדי הוא עכבר) "הָיִיתִי פַּעַם כֶּבֶשׂ וּגְדִי שָׁלֵו הַיּוֹם אֲנִי נָמֵר וּזְאֵב טוֹרֵף" התחקות אחר התפתחות הטקסט של ההגדה המסורתית של פסח היא מלאכה מסובכת להפליא. בצד מרבית הקטעים בהגדה הלקו

מאת טליה הירש אמא שלי שולחת תמונה משולחן החג. שולחן צבעוני ערוך למופת, זר פרחים אביבי מונח חגיגית במרכזו. אמא שלי אף פעם לא מאכזבת בעניינים האלו. אלא שהשולחן ערוך רק לשניים ומוצב במקלט. שני זקנים במקלט חוגגים את חג החירות. איזו מציאות עגומה. אני בספרד, אצל חברים, בשולחן שרים את חירותי ״נטשתי ארצי וטובי ידידי ושלך רק הנני…״ אני בצד, מסרבת. ולא מתכוונת אבל קוראת על פגיעות טקסיות. הדבר הזה שאי אפשר לתפוס ואי אפשר להניח חירות, אני חושבת, עוברת דרך הכרה הכרה עוברת דרך הסכמה להביט