הבלוג

״אינטגרציה באמצעות הפרדה״ – מושג שטבע ורנר א. מוסה לתיאור השתלבותם של יהודי גרמניה בכלכלה ובחברה, תוך שמירה על גבולות חברתיים מובחנים. ורנר א. מוסה (1918–2001) היה היסטוריון בריטי יליד גרמניה שנמלט מרדיפות הנאצים לאנגליה. הוא התמחה בדיפלומטיה האירופית של המאה ה־19 ובהיסטוריה הכלכלית של האליטות ביהדות גרמניה. עבודתו המחקרית מתאפיינת בניתוח ביקורתי של מדיניות המעצמות הגדולות ושל מערכות היחסים הבינלאומיות. מאמרו ״ Integration through Apartheid” הוא טרילוגיה העוקבת אחרי שלש משפחו

מיצבים – דן לוין אוצרת - דניאלה טלמור ד׳ ריכטר לוין החל את דרכו האמנותית בשנת 1952, תוך כדי לימודי הרפואה. הוא השתלם ברישום אצל האמנים משה מוקדי, יוסל ברגנר, והושפע, לדבריו, גם מאמני הדאדא קורט שוויטרס ומרסל דושאן. מאז תערוכתו הראשונה בגלריה דוגית בתל אביב בשנת 1960, הציג תערוכות יחיד רבות בארץ, בפולין, שוויץ, גרמניה וארצות הברית. בתחילת דרכו צייר בשמן ויצר תחריטי עץ וקולאז׳ים, שהובילו את יצירתו אל התלת־ממד. הקסם שהלכו עליו החומרים השונים שבהם עבד הניע אותו לעבור מציור לתלת־מ

בית מקס־שמואל / קרן מרכז מפגש להיסטוריה ולתרבות יהודית ברוסטוק בית מקס־שמואל הוא מוסד פרטי לחינוך, תרבות והסברה, שנוסד בשנת 1991, ושם לו למטרה לקדם מפגש בין יהודים לבין לא־יהודים. בין תחומי פעילותו המרכזיים נמנים עבודה בינלאומית עם נוער, תמיכה בתהליכי חינוך מתמשך אצל ילדים ובני נוער, העברת ידע על ההיסטוריה והתרבות היהודית וכן טיפוח קשרים והבנה בין אנשים ממדינת מקלנבורג־מערב פומרניה וממדינת ישראל. במהלך אחת־עשרה שנות קיומו קיים בית מקס־שמואל למעלה מ־1600 אירועים, שבאמצעותם הגי

מחברת זו יצאה לאור בגרמניה בשנת 1998. בפתיח דן כותב: The process of elimination removed various objects, which had previously made up the composition. I began to use the simplest materials, and even these were reduced to a minimum.

הרישומים והציורים של סבתא נעמי- אמא שלנו. מאז שאני ילדה אני זוכרת כמה יפה אמא הייתה מציירת. כמה אהבתי לקבל ממנה ברכה או שיר מעוטרים בציורים שלה, ביד קלה ובוטחת, בקוים עדינים ומדויקים, בדרך כלל פרחים ארוכי גבעול ועלים בכל צורה שאפשר להעלות על הדעת. כמה קסם היה מבחינתי בערבים אחרי שבעצם נגמר היום, סיימנו את ארוחת הערב, התקלחנו והיינו אמורים להיכנס למיטה ואני הייתי מתגנבת חזרה לראות מה עושים ההורים. אמא הייתה יושבת בצידו האחד של שולחן האוכל ואבא מצידו השני ושניהם היו יוצרים- אבא

תעשיית הטקסטיל בארץ התפתחה בקצב מהיר בתקופת המנדט הבריטי. בשנות העשרים פעלו בארץ כמאתים מפעלי הלבשה זעירים ועד קום המדינה נסק מספרם ללמעלה מאלף ומאתים. לודג'יה, שהוקם ב-1924 על ידי קבוצת יזמים מלודג', היה ראשון מפעלי הטקסטיל המודרניים בארץ. ענפי ההלבשה ותעשיית האריגים היו במקום הראשון מבין כל המפעלים התעשייתיים מבחינת מספר העובדים שהועסקו באותה עת בארץ. בזמן מלחמת העולם השנייה, סיפקה תעשיית הטקסטיל הישראלית מדים לצבא הבריטי ועם קום המדינה גם לצה״ל. גם העלייה ההמונית בשנות הח

באפריל שנת 1998 יצאה לאור בגרמניה מחברת זו שמתעדת בין השאר את הפסל ״הצהרה של יהודי חי״ והוצב בכניסה לאושוויץ.

חיבור זה הוא פרי עבודתו של ד״ר יוסף הירש, את רובו חיבר בעצמו, בשפה העברית דווקא. פרקים אחדים נתחברו ביזמתו על ידי אחרים מבני משפחתו. היה בדעתו להקים בחיבור זה מצבת זכרון למשפחתו ולקהילה היהודית בעיר מולדתו הלברשטאט. יד הגורל מנעה בעד הופעתו בימי חייו. לכן קיבלו עליהם אלמנתו שרלוטה וד״ר י.י. רבלין, ידיד המנוח, את סידור החומר. נדפס בירושלים בשנת 1947 לקריאה לחץ על התמונה

לא בכל המחברות של דן יש תאריך. כך שלא תמיד ניתן לדעת את איזה תקופה מכסה אותה מחברת. במחברת הזו מופעים טקסטים רבים שדן עצמו כתב אודות העבודות לצד טקסטים של אחרים ומהם אני מסיק שהעבודות במחברת זו הן מאמצע שנות השישים ועד אמצע שנות השבעים. דן פותח את המחברת במילים: ״הציור והפיסול צמחו אצלי זה מתוך זה וזה לתוך זה.״ החוברת היא דו לשונית ונסרקה משמאל לימין. לקוראי העיברית רצוי לקרוא מהסוף להתחלה.

כתבה: פרופי שושנה הימן, פסלת ידידי דן לוין ביקש ממני לכתוב מספר מילות ליווי ל״סיכום״ שלו של חמשת השנים האחרונות. אינני מבקרת אומנות, יש בי נוגדנים חזקים לגבי כל האנשים החכמים היודעים לומר ולקבוע דעה נחרצת, מזהים כל יצירה ומעמידים אותה במקום הנכון. בעיני קסמו של דן היא ה״פרפריות״ שלו. אני עוקבת אחר עבודתו בפליאה בעיקר בשנתיים־עשרה השנים האחרונות, כאשר שינינו העברנו לעין הוד את מגורי הקבע שלנו, כמעט באותו הזמן. יש בעבודתו של דן משהו מרחף קליל, כמעט רוקד בחלל כמו חיוכו המלבב, כ

מאיר קוצינסקי, אבא שלי, נולד בברלין ב 14/6/1923. בהיותו תינוק בן 3-4 חודשים עלה לארץ עם אימו לאה ואחותו ורדה. אביו, דב עלה כמה חודשים לפניהם. המשפחה גרה בדירות שונות בירושלים. בהיותו בן 9 הצטרף לתנועת לגיון הצופים העובדים, שהפך להיות המחנות העולים. ב 1934 עזב את מחנות העולים. ב1936 גר עם משפחתו בצפון תלפיות, שכונה שתכנן אביו דב, באותה שנה תקפה כנופיה ערבית את השכונה ורצחה את אחד הדיירים. כל תושבי השכונה עזבו באותו יום פרט למשפחת קוצ׳ינסקי. שני אנשי הגנה הצטרפו לביתם ומאותה ת

בשנת 1996 ציינו 250 שנה לפתיחת תעלת פינאו. חברי אגודת התרבות באברסוואלדה ניצלו זאת כדי לעסוק בהיסטוריה הארוכה של מפעל תעשייתי חשוב לאורך התעלה – מפעל הפליז (Messingwerk). נערכה תערוכה בבית היציקה הישן, ובה הוצגו חפצים, מסמכים ותמונות לציבור, תחת הכותרת: “מפעל הפליז ותולדות חייו” אדם מרכזי בהכנת התערוכה היה ארנולד קוכנבקר, שגדל באזור והיה קשור למפעל, ולכן פיתח עניין מיוחד בהיסטוריה שלו. התערוכה עוררה זיכרונות רבים בקרב מבקרים, במיוחד מתקופה שבה העבודה במפעל והדיור של עובדי המפ

השנה 1966. משפחה ישראלית. דן כנראה היה בלונדון לצורך השתלמות כל שהיא ונעמי נסעה לבקרו. רותי וסבתא צילה נשארו לשמור על הילדים בתורנויות. באחת השבתות הגיעו גם יוליק,שיקה ומיכל, ואמנון עם גא״י. מיכל וגא״י עדין גורים. כמה צעירם ויפים היו כולם... סבתא צילה שהיתה מאד אסתטיקנית, לא יכלה לסבול שהשיער של מור פרוע כמו יהושע הפרוע ועל כן ערב אחד החליטה לאחר חפיפת הראש לשים למור על הראש רשת למשך הלילה. בבוקר מור קמה עם חבילת ליפה על הראש. דבר שהשאיר בה טראומה קשה עד עצם היום הזה...

מאת ענת מיכאל אמנון מיכאל, ד"ר אמנון מיכאל, אבא, נץ, מייקל… אלה היו הכינויים של אמנון. הוא נולד ב-1937 ונפטר ב-2025 אמנון האיש המאורגן והמסודר, ישב בשנת 2021, 3 שנים לפני מותו, כתב ספר זיכרונות ונתן לכל אחד מאיתנו עותק. יחד עם זיכרונותיו, מכתבים שכתב, תמונות, ציורים שצייר והספדים, ניתנת הצצה לאיש שכל כך אהבנו! לקריאה לחץ על התמונה

סוסיתא יושבת על רכס תלול ממזרח לכנרת, מעל קיבוץ עין גב. תרצה, גבע ונועה בנות דודי שגדלו שם זוכרות היטב את הריצות למקלטים עת היו הסורים יורים מהסוסיתא על עין גב. (קצת כמו בימים אלו) רמת הגולן כולה הייתה בשליטת סוריה והרכס של סוסיתא שימש כעמדה אסטרטגית משם ירו לעיתים לעבר יישובים בעמק. על כיבוש הסוסיתא פיקד דוד מאיר. ובמשך כל חייו היה עולה מידי שנה עם בני המצוה של הקיבוץ במסלול הכיבוש. כבר אחרי 1967 היו סקרים ורעיונות לחפירות ארכיאולוגיות בהר, אבל החפירות הרציניות התחילו רק בש

יוסף (יורו) רוטפלד היה אח של דודה בינה. מבני דורנו אף אחד לא הכיר אותו אישית שכן הוא נהרג בשדות עין גב בשנת 1939 ממארב פורעים ערביים. את ההגדה הזו הכין …

סבתא נעמי הייתה תלמידה נלהבת במכון אבשלום. במשך כמה עשורים הייתה לומדת ומטיילת ללא לאות. אחד הקורסים שהיו עסק בברית החדשה. חזון יוחנן הוא הספר האחרון בברית החדשה (נקרא גם “ההתגלות” / Revelation), שנכתב ע״י יוחנן מפאטמוס הוא ספר מלא חזיונות דרמטיים וסמליים זה אחד הספרים הכי מסתוריים בתנ״ך הנוצרי ועורר את דימיונם של אומנים רבים. נעמי אף היא נענתה לאתגר והפליאה בסדרה של ציורים מדהימים. ציורים שמושתתים על פסוקים מהחזון. את הסידרה המלאה עם הטקסטים הנלווים אפשר לראות בגלריית התמונו

ורדה וגוסטב למדו יחד בגימנסיה בירושלים אבל נהיו ״זוג״ פחות או יותר רק בשביעית אולי שמינית. כלומר מאז 1937 ועד 1997, השנה בה אמא נפטרה ממחלת הסרטן. הם נישאו ב - 1941 ואת האלבום הכינה ב - 1991. מיד לאחר הלוויתה אבא לקה בליבו והובהל לבית החולים הדסה בירושלים שם עבר ניתוח לב מסובך שבמהלכו הותקן תלאי אקרילי על אחד מחדרי הלב. לגוסטב ככל הנראה לא הספיקו 60 שנה של זוגיות וכשנה לאחר מותה של אמא והחלמתו, יצא למסע חיפושים שבסופו הכיר את הדה׳לה ואיתה חי עוד כעשור. לרגל יום נישואיהם ה 50

לרגל יום הולדת 70 של סבא הכנו הילדים הצגה. כתבו וביימו רבק ונפט.

״ Dekorative Kunst ״ היה כתב-עת גרמני לאמנות ולעיצוב דקורטיבי. הוא יצא לאור במינכן החל מ-1897 והמשיך עד 1929. חלק גדול מהגיליונות נסרקו ונמצאים באינטרנט. יש כרכים שלמים של המגזין שניתן למצוא ב archive.org - ספריות דיגיטליות של אוניברסיטאות בגרמניה וספריות של מוזיאונים לאמנות. המגזין עסק בעיקר בנושאים של אדריכלות, עיצוב פנים, ריהוט, עבודות מתכת, זכוכית וקרמיקה, גינות ונוף. הוא היה קשור מאוד לזרם הארט נובו הגרמני (Jugendstil). ונחשב לאחד המגזינים שהפיצו את הרעיונות של חיבור בי