הבלוג

סבתא שלי שונאת להצטלם. שונאת גם מים, ושונאת להצטלם. היא אומרת לארני: שלא תעיז…. אני אומרת: סבתא את הרי תמותי מתישהו ואולי בקרוב. אני רוצה תמונה איתך התירוץ עובד בכל זאת נראה שתרצח אותי אם תדע שהעלתי תמונה שלה לפייסבוק זאת אומרת, לא ככה, כשהחזה שמוט, הבגד מרופט, המשקפיים נושרים בלי חן מקצה האף הכל הרי מצטמק בך הולך ונעלם סבתא שלי אוהבת להיות יפה, להיות אישה לזכור את הימים שהייתה חוצה את הכביש בלי להסתכל, מניחה שמכוניות יעצרו, דלתות יפתחו, ראשים יסתובבו סבתא שלי צועקת עלי כשאנ

הרישומים והציורים של סבתא נעמי- אמא שלנו. מאז שאני ילדה אני זוכרת כמה יפה אמא הייתה מציירת. כמה אהבתי לקבל ממנה ברכה או שיר מעוטרים בציורים שלה, ביד קלה ובוטחת, בקוים עדינים ומדויקים, בדרך כלל פרחים ארוכי גבעול ועלים בכל צורה שאפשר להעלות על הדעת. כמה קסם היה מבחינתי בערבים אחרי שבעצם נגמר היום, סיימנו את ארוחת הערב, התקלחנו והיינו אמורים להיכנס למיטה ואני הייתי מתגנבת חזרה לראות מה עושים ההורים. אמא הייתה יושבת בצידו האחד של שולחן האוכל ואבא מצידו השני ושניהם היו יוצרים- אבא

תעשיית הטקסטיל בארץ התפתחה בקצב מהיר בתקופת המנדט הבריטי. בשנות העשרים פעלו בארץ כמאתים מפעלי הלבשה זעירים ועד קום המדינה נסק מספרם ללמעלה מאלף ומאתים. לודג'יה, שהוקם ב-1924 על ידי קבוצת יזמים מלודג', היה ראשון מפעלי הטקסטיל המודרניים בארץ. ענפי ההלבשה ותעשיית האריגים היו במקום הראשון מבין כל המפעלים התעשייתיים מבחינת מספר העובדים שהועסקו באותה עת בארץ. בזמן מלחמת העולם השנייה, סיפקה תעשיית הטקסטיל הישראלית מדים לצבא הבריטי ועם קום המדינה גם לצה״ל. גם העלייה ההמונית בשנות הח

סבתא נעמי הייתה תלמידה נלהבת במכון אבשלום. במשך כמה עשורים הייתה לומדת ומטיילת ללא לאות. אחד הקורסים שהיו עסק בברית החדשה. חזון יוחנן הוא הספר האחרון בברית החדשה (נקרא גם “ההתגלות” / Revelation), שנכתב ע״י יוחנן מפאטמוס הוא ספר מלא חזיונות דרמטיים וסמליים זה אחד הספרים הכי מסתוריים בתנ״ך הנוצרי ועורר את דימיונם של אומנים רבים. נעמי אף היא נענתה לאתגר והפליאה בסדרה של ציורים מדהימים. ציורים שמושתתים על פסוקים מהחזון. את הסידרה המלאה עם הטקסטים הנלווים אפשר לראות בגלריית התמונו

במלאת שנה למותה של אמא רצינו להוציא לאור חוברת קטנה זו שבה ליקטנו מזכרונותיה. במהלך חייה ידעה נעמי הרבה רגעים יפים אך גם לא מעט משברים. הרבה מהמכתבים וההגיגים אותם העלתה על הכתב לא נשארו. את חלקם, היא עצמה שרפה ברגעים של שבר, או שסתם נעלמו לתהום הנשיה. ועדיין, לא מעט נשאר. אספנו לחוברת זו מקצת החומרים החביבים יותר ומקצת הרישומים שהשאירה אחריה. על הדרך ניסינו לברר שמות ומושגים שלא תמיד היו מובנים, הוספנו הערות בסוגרים ושילבנו תמונות על דעת עצמנו. מור ושולי, מרץ 2026 לקריאה לחץ