סבתא שלי

סבתא שלי שונאת להצטלם. שונאת גם מים, ושונאת להצטלם.

היא אומרת לארני: שלא תעיז….

אני אומרת: סבתא את הרי תמותי מתישהו ואולי בקרוב. אני רוצה תמונה איתך

התירוץ עובד

בכל זאת נראה שתרצח אותי אם תדע שהעלתי תמונה שלה לפייסבוק

זאת אומרת, לא ככה, כשהחזה שמוט, הבגד מרופט, המשקפיים נושרים בלי חן מקצה האף

הכל הרי מצטמק בך הולך ונעלם

סבתא שלי אוהבת להיות יפה, להיות אישה 

לזכור את הימים שהייתה חוצה את הכביש בלי להסתכל,

מניחה שמכוניות יעצרו, דלתות יפתחו, ראשים יסתובבו

סבתא שלי צועקת עלי כשאני חוצה את הכביש ככה

זה רק טיפה מפחד ובעיקר מקנאה

תראי היא אומרת, השקעים האלו, כאן היו עיניים פעם

עיניים גדולות וחצופות שבלעו את כל העולם והיפנטו והציצו והציתו

תראי היא אומרת, כאן היו שפתיים, כאן היה צוואר

הכל מתערבב עכשיו לכדי עור מקומט

אל תחצי ככה היא אומרת זה מסוכן

ורגע אחר כך

בערגה

אוי תהני מזה תהני מזה כמה שאת יכולה

הרגליים הקלילות האלו אינן קלילות עוד

ודברים נשכחים

ביצה קשה על הגז הדולק

משהו שרציתי לעשות, אני בטוחה

ובלבול נוצר

וכאבים מופיעים

ורשימות נרשמות וסיכומים מסתכמים

וארני מצלם ואני חושבת איזה דבר מוזר זה לשנוא מים וכמה אני אתגעגע אליה אחר כך וכמה מזל יש לי להיות איתה עכשיו.