נעמי והטקסטיל בישראל

תעשיית הטקסטיל בארץ התפתחה בקצב מהיר בתקופת המנדט הבריטי. בשנות העשרים פעלו בארץ כמאתים מפעלי הלבשה זעירים ועד קום המדינה  נסק מספרם ללמעלה מאלף ומאתים. לודג'יה, שהוקם ב-1924 על ידי קבוצת יזמים מלודג', היה ראשון מפעלי הטקסטיל המודרניים בארץ. ענפי ההלבשה ותעשיית האריגים היו במקום הראשון מבין כל המפעלים התעשייתיים מבחינת מספר העובדים שהועסקו באותה עת בארץ. בזמן מלחמת העולם השנייה, סיפקה תעשיית הטקסטיל הישראלית מדים לצבא הבריטי ועם קום המדינה גם לצה״ל. גם העלייה ההמונית בשנות החמישים יצרה ביקוש גדול לבדים ומדים. ישראל הפכה באותה עת ליצרנית טקסטיל בולטת ומתקדמת בקנה מידה עולמי.

ממחצית שנות השישים ועד למחצית שנות השבעים חלה בישראל גם פריחה בתחום עיצוב הבגד, כאשר מקצת מהמעצבים המקומיים הצליחו לפרוץ את גבולות הארץ ולייצא אופנה ישראלית לחו"ל. שבוע האופנה הישראלי הראשון התקיים בתל אביב במרץ 1965. האירוע הופק על ידי משרד המסחר והתעשייה בשיתוף מרכז האופנה של מכון היצוא והחברה הישראלית לתערוכות וירידים. הציגו בו לא פחות מ-48 יצרנים ישראלים ופקדו אותו כ-250 קניינים, כולל נציגים של בתי כולבו גדולים ועיתונאי אופנה מובילים מ-15 ארצות. עורכת "ווג" האמריקאי דאז, דיאנה ורילנד, ייחדה לאופנה הישראלית סיקור נרחב בגיליון יולי 1969 של המגזין שכלל בין השאר צילומים של השחקנית והזמרת דליה לביא.

נעמי כידוע למדה עיצוב טקסטיל בלונדון וכמעצבת צעירה עבדה בין היתר עבור אתא ומשכית. נעמי גם השתתפה בתחרויות של מכון היצוא. בעזבונה מצאנו קלסר שנשא את הכותרת ״תחרות מכון היצוא 1״ ובו כמה רישומים שלהם מוקדשת גלריה קטנה בעמוד הגלריות. העבודות המקוריות שמורות בארכיון האופנה של טלי קושניר.