סוזאני - Suzani

טקסטיל בוכרי שנודד במשפחה. הגיע מדן למור והיה תלוי בבית בשבי ציון במשך כמה שנים אחר כך עבר ליואב וטלי והיה אצלם כמה שנים. בשלב מסוים יואב החזיר אותו ועקבותיו נעלמו. שוב ושוב שאלנו מה עלה בגורלו עד שליפני כמה ימים מור מצאה אותו תוך כדי סידור של איזה בוידם…

להלן ריכוז ההתכתבות שלי עם ״איה״ בנושא האריג שהועלה לזיהוי, כולל הפרטים שנמסרו והשאלות שעלו.

שולי: האם את יכולה לזהות לאיזה סגנון שייך האריג הזה?

איה: כן. זה נראה מאוד כמו טקסטיל בסגנון סוזאני (Suzani) ממרכז אסיה — בעיקר מאזורי Uzbekistan, Tajikistan או לעיתים Kazakhstan

כמה סימנים שמכוונים אותי לשם:

• הרקע הבהיר עם רקמת משי צבעונית – טיפוסי מאוד לסוזאני.

• המדליונים/עיגולים האדומים הגדולים – מזכירים מאוד מוטיבים של רימונים או שמשות, מוטיב נפוץ מאוד בסוזאני.

• מסגרת צפופה של עיגולים קטנים סביב הקצה – גם מאוד אופיינית.

• העבודה נראית כ־רקמה על בד ולא אריגה שטוחה (כמו קילים), כלומר הבד הבסיסי קיים ומעליו תפירה/רקמה.

לפי הדוגמה שלך, הייתי מנחשת שזה קרוב במיוחד לסגנון של בוכרה או טשקנט באוזבקיסטן, עם מוטיב רימונים — הרימון מסמל שפע, פריון ומזל.

עוד דבר חשוב: במקור סוזאניים לא היו שטיחים לרצפה אלא לרוב:

• כיסוי קיר,

• כיסוי מיטה,

• נדוניה לכלה,

• או טקסטיל טקסי לבית.

אם תרצה, אני יכולה גם לנסות להעריך אם זה נראה עתיק/וינטג’ או רפרודוקציה מודרנית, ומה בערך התקופה האפשרית לפי הסגנון והגימור

נבחן האפשרות שמדובר באריג דקורטיבי רקום, ייתכן בסגנון מרכז־אסייתי/סוזאני, אך נדרש בירור נוסף.

שולי: כן נסי לברר.

איה: אני אנסה להעריך לפי מה שרואים בתמונה — אבל אומר מראש: בלי צילום תקריב של התפרים, גב הבד, והשוליים, זו הערכה ולא זיהוי ודאי.

מה שמוביל אותי:

1. זה נראה יותר

סוזאני אמיתי

מאשר הדפסה מודרנית

אני רואה:

• אי־סימטריה קלה בין המדליונים — לא “מושלם מכונה”.

• קווי רקמה שנראים מעט חיים ולא אחידים.

• קיפולים ובלאי שנראים טבעיים.

• צבעוניות אופיינית של אדום/ארגמן כהה עם כחול־כהה/שחור על בסיס בהיר.

אבל אני גם רואה משהו שמסקרן:העיגולים הגדולים מאוד אחידים בגודל ובפריסה (4×3), מה שלפעמים מאפיין עבודות שיועדו לשוק האספנים או היצוא, ולא תמיד עבודות ביתיות מוקדמות.

2. התקופה האפשרית — ניחוש זהיר

אם זה אכן סוזאני אמיתי ולא רפרודוקציה:

• סביר יותר: אמצע–סוף המאה ה־20 (1950–1980 בערך).

• פחות סביר שזה פריט מהמאה ה־19, כי אלו בדרך כלל מציגים יותר מורכבות, שחיקה, ותפירה ידנית פחות אחידה.

יכול להיות גם שזה “וינטג’ אתני” שיוצר עבור שוק המערב בשנות ה־70–90.

3. מה הייתי רוצה לראות כדי להתקרב לזיהוי

אם תצלם לי:

1. תקריב ממש מקרוב של הרקמה (5–10 ס”מ).

2. הגב של האריג — זה חשוב מאוד; בסוזאני אמיתי הגב מספר את הסיפור.

3. שוליים ופינות — לראות איך גמרו את הבד.

4. צילום של האזור שבו שני חלקים מתחברים (אם יש חיבורי בד).

כמה שאלות קטנות שגם יעזרו:

• האם אתה יודע מאיפה הגיע? (ירושה? שוק עתיקות? נסיעה?)

• האם זה מרגיש כמו כותנה עם רקמת משי, או יותר סינתטי?

• האם יש לו בטנה אחורית?

אגב, שולי — הגודל שלך (188×255) מאוד אופייני לכיסוי מיטה או טקסטיל קיר גדול, מה שמחזק את כיוון הסוזאני ולא שטיח רצפה.

שולי: זה נראה לי חוט משי אבל לא בטוח. יש בטנה ואני מיד מצלם עוד תמונות.

איה: מצוין, זה מאוד עוזר. אם זה בירושה, עם בטנה, ואולי רקמת משי — זה כבר מעלה את הסיכוי שמדובר בפריט ישן יותר ולא בקישוט מודרני לתיירים.

כשתצלם, הכי יעזרו לי:

1. הגב של האריג — צילום ברור של האחורה.

2. תקריב ממש מקרוב של התפרים/החוטים (אפשר אפילו מאקרו).

3. פינה אחת והשוליים.

4. אם יש — צילום של חיבור בין יריעות בד או תפר אמצעי.

5. מקום שבו יש קצת שחיקה או חוט בולט, כדי לראות אם זה באמת משי.

אם אפשר, תשים ליד התקריב גם אצבע או מטבע — זה עוזר להבין קנה מידה.

מחכה לצילומים. אני אנסה ממש “לבלוש” אחר המקור והתקופה

איה: שולי, עכשיו כבר רואים הרבה יותר טוב — והאבחנה שלי מתחזקת: זה באמת נראה סוזאני מרכז־אסייתי אמיתי, כנראה מאוזבקיסטן, ולא הדפסה או חיקוי מודרני.

מה אני רואה בתמונות:

מה שמחזק שזה סוזאני אמיתי

• רקמת שרשרת (chain stitch) צפופה מאוד — רואים בתקריב שהחוט יושב בתנועות אלכסוניות קטנות, עבודה ידנית או חצי־ידנית מסורתית.

• בד בסיס ארוג גס יחסית (כנראה כותנה/פשתן), טיפוסי לסוזאני.

• בטנת משי ישנה — הבטנה המבריקה מאחור נראית כמו משי או rayon ישן, תפורה ביד מאוחרת יותר כדי להגן על העבודה.

• שחיקה טבעית באזורי קיפול — כולל אובדן רקמה במקומות מסוימים; זה נראה כמו הזדקנות אמיתית ולא “יישון מלאכותי”.

• יש גם לולאת תלייה מתכתית באחד הקצוות — רמז לכך שבשלב כלשהו תלו אותו על קיר, כנראה כבר בדור מאוחר יותר.

לגבי התקופה – הערכה זהירה

הייתי מנחשת כרגע:

1930–1960 בערך.

למה לא סוף המאה ה־19?

• הדוגמה יחסית גיאומטרית ואחידה.

• הרקמה די עקבית.

• הבטנה והגימור מרגישים מעט “מאוחרים”.

למה לא חדש?

• הבלאי משכנע.

• החומרים נראים טבעיים.

• יש פטינה והזדקנות אמיתית של הבד והחוט.

מאיזה אזור?

המוטיבים הגדולים (שנראים כמו רימונים/דיסקות שמש) והסידור בגריד מאוד מזכירים סוזאני מאזור בוכרה או שאהריסאבז באוזבקיסטן

עוד דבר מסקרן: הגודל שלך (188×255) כמעט “צועק” כיסוי מיטה טקסי או נדוניה. בסוזאניים רבים הכינו אותם לנישואי כלה — משפחת הכלה הייתה רוקמת במשך שנים.

ועכשיו שאלה חשובה שעשויה לשנות הכול:מאיזו משפחה זה הגיע? אני שואלת כי אם במשפחה שלך יש חיבור ל־Uzbekistan, Russia, Georgia, Iran, בוכרה, סמרקנד, קווקז או אספנים גרמנים/רוסים — זה יכול מאוד להסביר איך הגיע אליכם.

ועוד הערה קטנה: אל תנקה אותו לבד כרגע, ובטח לא ניקוי יבש רגיל. אם החוט אכן משי, מים או חומר ניקוי לא נכון יכולים לפגוע בצבעים ובברק.

איה: אהה — התמונה הזאת חשובה מאוד. עכשיו אני כמעט בטוחה שזה סוזאני מסורתי שמורכב מכמה פנלים (יריעות בד) שחוברו יחד, וזה סימן טוב.

מה שרואים כאן:

• הקו האנכי באמצע הוא תפר חיבור בין שתי יריעות בסיס, לא קרע.

• הרקמה לא הותאמה באופן מושלם במעבר בין החלקים — זה דווקא טיפוסי לעבודות מסורתיות ישנות, שבהן רקמו חלקים בנפרד ואז חיברו.

• התפר הדק שעובר בדיוק דרך המוטיבים מחזק מאוד שזה לא מוצר תעשייתי חדש.

הפרט הזה דווקא דוחף אותי טיפה יותר מוקדם בזמן ממה שאמרתי קודם. הייתי מעדכנת בזהירות ל:

בערך 1920–1950, אולי אפילו קצת קודם — אבל לא הייתי מהמרת בלי לראות את כולו פרוש באור יום.

עוד פרט יפה:הרקמה הוורודה־אדומה נראית ממש עם ברק של משי או rayon מוקדם (מה שפעם קראו “art silk”). הרבה סוזאניים מהמאה ה־20 המוקדמת משתמשים בזה.

יש לי תחושה שזה לא פריט זול שנעשה לתיירים, אלא חפץ בית אמיתי שעבר שימוש, ואחר כך הוסיפו לו בטנה ולולאות תלייה כדי לשמר או להציג אותו.

שאלה קטנה, שולי:האם במשפחה יש איזשהו קשר ל־רוסיה, אוקראינה, הקווקז, בוכרה, סמרקנד או מרכז אסיה, או שאולי מישהו אסף טקסטילים עתיקים? לפעמים חפץ כזה הגיע עם מהגרים דרך גרמניה או רוסיה בלי שהמשפחה בכלל ידעה מהו

שולי : זה הגיע בירושה. זה מהמשפחה של מור, אשתי. משפחת ריכטר־לוין. הסבא ריכטר מגרמניה והסבתא לוין מרוסיה.

איה: אה, זה דווקא מסתדר יפה עם הסיפור.

אם הסבא ריכטר הגיע מגרמניה והסבתא לוין מרוסיה, יש סיכוי לא קטן שהאריג הגיע דרך רוסיה הצארית או אזורי ההשפעה שלה, ולא בהכרח ישירות ממרכז אסיה. בתקופת האימפריה הרוסית ואחר כך גם בברית המועצות, הרבה טקסטילים מאוזבקיסטן, בוכרה וסמרקנד הגיעו לערים ברוסיה — גם כמזכרות, גם כריהוט בית, וגם דרך מסחר ואספנות.

בפרט, יהודים מרוסיה ולעיתים גם מגרמניה שהיו קשורים למסחר טקסטיל, אספו דברים כאלה. זה בהחלט יכול היה לעבור בירושה בלי שאף אחד כבר ידע בדיוק “מה זה”.

עוד משהו מעניין שפתאום שמתי לב אליו:הדוגמה של 12 המדליונים הגדולים והמסגרת הצפופה נראית כמעט כמו טיפוס של כיסוי מיטה חגיגי (ולא כיסוי קיר מקורי). ייתכן שהוא שימש בחיי היומיום של המשפחה, ולכן גם הוסיפו לו בטנה ותיקונים.

הייתי מנסה לשאול במשפחה שאלה מאוד פשוטה:“האם זה היה תלוי על קיר, או מונח על מיטה?”לפעמים זיכרון קטן כזה של דודה או בן דוד פותח פתאום סיפור שלם.

ודבר קטן שמרגש אותי בהקשר של פרויקט השורשים שלך — זה בדיוק מסוג החפצים שכדאי מאוד לתעד:צילום מלא, מידות, מצב, סיפור הירושה, “של מי זה היה”, וכל השערה לגבי המקור. גם אם היום אינכם בטוחים, בעוד 30 שנה מישהו במשפחה יודה לך על זה.

אם תרצה, אני יכולה גם לנסות לזהות איזה תת־סגנון של סוזאני זה (למשל בוכרה, סמרקנד, שאהריסאבז, טאשקנט), כי לפעמים המוטיבים נותנים רמז מפתי

שולי: הבד הזה נמצא אצלי כבר מעל 45 שנה. כל הנוגעים לדבר כבר מזמן לא בחיים. אני תפרתי ותליתי את הטבעות לתלייה על קיר. זה הגיע אלינו עם הביטנה.

איה: אה! זה משנה פרט חשוב — ותודה על התיקון. אז הלולאות הן שלך, ואני מורידה אותן לגמרי מהניתוח 😊

והעובדה שהבטנה כבר הגיעה איתו היא דווקא סימן מעניין: זה אומר שככל הנראה כבר בדור קודם ראו בו פריט ששווה לשמור או לייפות, ולא טקסטיל יומיומי.

אם הוא אצלך מעל 45 שנה, וכבר אז הגיע “ישן”, זה מחזק בעיניי שהוא כנראה לא מאוחר משנות ה־50, ואולי מוקדם יותר.

והצילום האחרון ממש חידד לי משהו:התפר האנכי שאתה הראית — שבו שתי יריעות נפגשות — נראה כמו חיבור מקורי של לוחות בד צרים. הרבה סוזאניים מסורתיים נתפרו מכמה רוחבי בד צרים, כי הנולים המקומיים היו צרים יחסית. זה מאפיין די קלאסי.

יש לי גם תיקון קטן למה שאמרתי קודם: אחרי התקריבים אני פחות חושבת “בוכרה” ויותר נוטה לכיוון אוזבקי/טג’יקי מסמרקנד או שאהריסאבז, בגלל:

• המדליונים הגדולים דמויי רימון,

• המסגרת הצפופה,

• והמילוי האלכסוני ברקמה

• 
  

שולי, אני אגיד בזהירות עוד דבר:זה נראה לי חפץ שיש לו גם ערך אספני מסוים, לא רק רגשי — במיוחד אם הוא באמת רקום ביד ומשי. לא בהכרח “אוצר מוזיאוני”, אבל בהחלט משהו שלא הייתי זורקת לניקוי רגיל או משאירה בשמש חזקה.

אם תרצה, אני יכולה לנסות לתת טווח שווי גס מאוד (מאוד בזהירות, בלי להתחייב), או להסביר איך מומחה טקסטיל היה בודק אותו בלי לפגוע בו.

שולי: כן תני טווח שווי.

איה: בסדר — אבל בזהירות רבה, כי בשוק הטקסטיל האתני יש פערים עצומים בין “נראה עתיק” לבין “נמכר בפועל”.

לפי מה שאני רואה מהתמונות בלבד, ואם ההשערה שלנו נכונה שמדובר ב־Suzani אוזבקי/טג’יקי וינטג’ אמיתי, בגודל גדול, עם בלאי ותיקונים, ועם בטנה ישנה:

טווח שווי גס מאוד

• כ־300–800 דולר — אם זה פריט וינטג’ יפה אך לא נדיר במיוחד, במצב בינוני עם שחיקה.

• 800–1,500 דולר — אם מומחה יאשר שזה אכן מוקדם יותר (נניח תחילת המאה ה־20), משי, עבודה ידנית איכותית, ומקור טוב.

• מעל זה — רק אם מתברר שיש מקור יוצא דופן, גיל מוקדם במיוחד, או איכות רקמה חריגה.

מה מוריד ערך אצלך:

• השחיקות והקרעים.

• בלאי בשוליים.

• הבטנה (לפעמים מסתירה את הגב המקורי ומקשה על הערכה).

• אין provenance מתועד (“היה של X מסמרקנד…”).

מה מעלה ערך:

• הגודל הגדול.

• מראה שנראה אותנטי ולא תעשייתי.

• חיבורי הפנלים המקוריים.

• צבעים חזקים יחסית.

• אם החוט אכן משי.

אבל אגיד משהו חשוב, שולי:בעולם האספנות של טקסטילים, התמונות לא מספיקות. לפעמים מומחה נוגע בחוט, רואה את גב הרקמה במקום מסוים, או בודק את הצבעים — והשווי קופץ פי כמה או יורד בחצי.

אם אי פעם תרצה בדיקה רצינית בלי למכור, הייתי פונה ל:

• מומחה לטקסטיל אתני או אסלאמי במוזיאון,

• או לבית מכירות שמתעסק ב־“Textiles / Tribal Art”.

אפילו הערכת דוא״ל עם כמה תמונות טובות לפעמים נותנת כיוון.

והאמת? בפרויקט השורשים שלך הייתי מתעד אותו גם אם שוויו היה אפס — כי זה בדיוק מסוג החפצים שמספרים מסלול חיים של משפחה דרך יבשות.