הבלוג

כשעברנו לנהריה אני הייתי בן חמש וחצי ונפט בן 15 וחצי. פער של 10 שנים בגילאים האלו הוא גדול מאד כך שלא ממש היה לי קשר לחברים של נפט. השנה הייתה 1958. העולם היה שונה מאד מזה של היום כמעט מכל בחינה אפשרית אבל בתחום אחד, אז כמו גם היום, גיל 15 הוא גיל שבו פחות או יותר קובע לאיזה צד של החוק תתגלגל בבגרותך. נפט שרוב השכלתו מחניתה היתה בתחום הכדורגל, וכעת נכנס לכתה י׳ בבית הספר התיכון של נהריה, מהר מאד התחבר עם ה״פושעים״ של כיתתו. ראובן גרפונקל, משה אלכביר ודורון נוף, היו חבריו הקר

מאיר קוצינסקי, אבא שלי, נולד בברלין ב 14/6/1923. בהיותו תינוק בן 3-4 חודשים עלה לארץ עם אימו לאה ואחותו ורדה. אביו, דב עלה כמה חודשים לפניהם. המשפחה גרה בדירות שונות בירושלים. בהיותו בן 9 הצטרף לתנועת לגיון הצופים העובדים, שהפך להיות המחנות העולים. ב 1934 עזב את מחנות העולים. ב1936 גר עם משפחתו בצפון תלפיות, שכונה שתכנן אביו דב, באותה שנה תקפה כנופיה ערבית את השכונה ורצחה את אחד הדיירים. כל תושבי השכונה עזבו באותו יום פרט למשפחת קוצ׳ינסקי. שני אנשי הגנה הצטרפו לביתם ומאותה ת

בשנת 1996 ציינו 250 שנה לפתיחת תעלת פינאו. חברי אגודת התרבות באברסוואלדה ניצלו זאת כדי לעסוק בהיסטוריה הארוכה של מפעל תעשייתי חשוב לאורך התעלה – מפעל הפליז (Messingwerk). נערכה תערוכה בבית היציקה הישן, ובה הוצגו חפצים, מסמכים ותמונות לציבור, תחת הכותרת: “מפעל הפליז ותולדות חייו” אדם מרכזי בהכנת התערוכה היה ארנולד קוכנבקר, שגדל באזור והיה קשור למפעל, ולכן פיתח עניין מיוחד בהיסטוריה שלו. התערוכה עוררה זיכרונות רבים בקרב מבקרים, במיוחד מתקופה שבה העבודה במפעל והדיור של עובדי המפ

בגיל 17 הפליג אמנון באוניה לאמריקה ללמוד רפואה וטרינרית. הקושי בעזיבת ישראל, הצופים ולפני צבא, היו לא פשוטים עבורו. לפני הנסיעה, הבטיח וקיים - לחזור לארץ כרופא וטרינר ולתרום מהידע בצבא. מכתב שנשלח לגדוד הצופים: מכתב לגברא

השנה 1966. משפחה ישראלית. דן כנראה היה בלונדון לצורך השתלמות כל שהיא ונעמי נסעה לבקרו. רותי וסבתא צילה נשארו לשמור על הילדים בתורנויות. באחת השבתות הגיעו גם יוליק,שיקה ומיכל, ואמנון עם גא״י. מיכל וגא״י עדין גורים. כמה צעירם ויפים היו כולם... סבתא צילה שהיתה מאד אסתטיקנית, לא יכלה לסבול שהשיער של מור פרוע כמו יהושע הפרוע ועל כן ערב אחד החליטה לאחר חפיפת הראש לשים למור על הראש רשת למשך הלילה. בבוקר מור קמה עם חבילת ליפה על הראש. דבר שהשאיר בה טראומה קשה עד עצם היום הזה...

מאת ענת מיכאל אמנון מיכאל, ד"ר אמנון מיכאל, אבא, נץ, מייקל… אלה היו הכינויים של אמנון. הוא נולד ב-1937 ונפטר ב-2025 אמנון האיש המאורגן והמסודר, ישב בשנת 2021, 3 שנים לפני מותו, כתב ספר זיכרונות ונתן לכל אחד מאיתנו עותק. יחד עם זיכרונותיו, מכתבים שכתב, תמונות, ציורים שצייר והספדים, ניתנת הצצה לאיש שכל כך אהבנו! לקריאה לחץ על התמונה

סוסיתא יושבת על רכס תלול ממזרח לכנרת, מעל קיבוץ עין גב. תרצה, גבע ונועה בנות דודי שגדלו שם זוכרות היטב את הריצות למקלטים עת היו הסורים יורים מהסוסיתא על עין גב. (קצת כמו בימים אלו) רמת הגולן כולה הייתה בשליטת סוריה והרכס של סוסיתא שימש כעמדה אסטרטגית משם ירו לעיתים לעבר יישובים בעמק. על כיבוש הסוסיתא פיקד דוד מאיר. ובמשך כל חייו היה עולה מידי שנה עם בני המצוה של הקיבוץ במסלול הכיבוש. כבר אחרי 1967 היו סקרים ורעיונות לחפירות ארכיאולוגיות בהר, אבל החפירות הרציניות התחילו רק בש

רוטפלד, ד"ר יוסף נולד בד' באייר תרע"ב (21.4.1912) ברוזניטוב שבגליציה, כבן בכור להוריו. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עקרה המשפחה לוינה, שם סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים בהצטיינות. במיוחד התעניין במקצועות הומאניים בשפות ובכתביו של פרויד. את לימודיו שילב גם בהוראה כדי לסייע בפרנסת המשפחה. נער ישר היה, חברותי, חרוץ וצייר מחונן. עוד בנעוריו נלהב היה לרעיון הציוני, ובגיל חמש-עשרה נמנה עם ראשי אגודת התלמידים הציוניים בבית-הספר התיכוניים בוינה, והנהיג אותה עד לפירוקה בשנת 1933.

יוסף (יורו) רוטפלד היה אח של דודה בינה. מבני דורנו אף אחד לא הכיר אותו אישית שכן הוא נהרג בשדות עין גב בשנת 1939 ממארב פורעים ערביים. את ההגדה הזו הכין …

הגלבוע כפי שקראו לו בבית הורי היה מאכל אהוב במיוחד בבוקרי שבת. לפעמים הוא מוכר בשם ביצה בקן אבל אצלנו זה תמיד גלבוע. את המתכון אמא קיבלה מדודה בינה אבל אם שואלים כיום את הבנות של בינה משהו על זה אין להן מושג. אז אין פה סיפור מרתק אבל בהחלט מתכון שווה והכי פשוט להכנה. מצרכים: פרוסת לחם רצוי מאד חלה ביצה חמאה מלח, פלפל גבינה צהובה 🔥 הכנה: חותכים חור באמצע הפרוסת סביב החור מניחים רצועות גבנ״ץ מחממים מחבת עם הרבה חמאה מניחים את הלחם במחבת שוברים ביצה לתוך החור מטגנים עד שמתייצב