הבלוג

״אינטגרציה באמצעות הפרדה״ – מושג שטבע ורנר א. מוסה לתיאור השתלבותם של יהודי גרמניה בכלכלה ובחברה, תוך שמירה על גבולות חברתיים מובחנים. ורנר א. מוסה (1918–2001) היה היסטוריון בריטי יליד גרמניה שנמלט מרדיפות הנאצים לאנגליה. הוא התמחה בדיפלומטיה האירופית של המאה ה־19 ובהיסטוריה הכלכלית של האליטות ביהדות גרמניה. עבודתו המחקרית מתאפיינת בניתוח ביקורתי של מדיניות המעצמות הגדולות ושל מערכות היחסים הבינלאומיות. מאמרו ״ Integration through Apartheid” הוא טרילוגיה העוקבת אחרי שלש משפחו

מיצבים – דן לוין אוצרת - דניאלה טלמור ד׳ ריכטר לוין החל את דרכו האמנותית בשנת 1952, תוך כדי לימודי הרפואה. הוא השתלם ברישום אצל האמנים משה מוקדי, יוסל ברגנר, והושפע, לדבריו, גם מאמני הדאדא קורט שוויטרס ומרסל דושאן. מאז תערוכתו הראשונה בגלריה דוגית בתל אביב בשנת 1960, הציג תערוכות יחיד רבות בארץ, בפולין, שוויץ, גרמניה וארצות הברית. בתחילת דרכו צייר בשמן ויצר תחריטי עץ וקולאז׳ים, שהובילו את יצירתו אל התלת־ממד. הקסם שהלכו עליו החומרים השונים שבהם עבד הניע אותו לעבור מציור לתלת־מ

בית מקס־שמואל / קרן מרכז מפגש להיסטוריה ולתרבות יהודית ברוסטוק בית מקס־שמואל הוא מוסד פרטי לחינוך, תרבות והסברה, שנוסד בשנת 1991, ושם לו למטרה לקדם מפגש בין יהודים לבין לא־יהודים. בין תחומי פעילותו המרכזיים נמנים עבודה בינלאומית עם נוער, תמיכה בתהליכי חינוך מתמשך אצל ילדים ובני נוער, העברת ידע על ההיסטוריה והתרבות היהודית וכן טיפוח קשרים והבנה בין אנשים ממדינת מקלנבורג־מערב פומרניה וממדינת ישראל. במהלך אחת־עשרה שנות קיומו קיים בית מקס־שמואל למעלה מ־1600 אירועים, שבאמצעותם הגי

מאת טליה הירש אמא שלי שולחת תמונה משולחן החג. שולחן צבעוני ערוך למופת, זר פרחים אביבי מונח חגיגית במרכזו. אמא שלי אף פעם לא מאכזבת בעניינים האלו. אלא שהשולחן ערוך רק לשניים ומוצב במקלט. שני זקנים במקלט חוגגים את חג החירות. איזו מציאות עגומה. אני בספרד, אצל חברים, בשולחן שרים את חירותי ״נטשתי ארצי וטובי ידידי ושלך רק הנני…״ אני בצד, מסרבת. ולא מתכוונת אבל קוראת על פגיעות טקסיות. הדבר הזה שאי אפשר לתפוס ואי אפשר להניח חירות, אני חושבת, עוברת דרך הכרה הכרה עוברת דרך הסכמה להביט

מחברת זו יצאה לאור בגרמניה בשנת 1998. בפתיח דן כותב: The process of elimination removed various objects, which had previously made up the composition. I began to use the simplest materials, and even these were reduced to a minimum.

הרישומים והציורים של סבתא נעמי- אמא שלנו. מאז שאני ילדה אני זוכרת כמה יפה אמא הייתה מציירת. כמה אהבתי לקבל ממנה ברכה או שיר מעוטרים בציורים שלה, ביד קלה ובוטחת, בקוים עדינים ומדויקים, בדרך כלל פרחים ארוכי גבעול ועלים בכל צורה שאפשר להעלות על הדעת. כמה קסם היה מבחינתי בערבים אחרי שבעצם נגמר היום, סיימנו את ארוחת הערב, התקלחנו והיינו אמורים להיכנס למיטה ואני הייתי מתגנבת חזרה לראות מה עושים ההורים. אמא הייתה יושבת בצידו האחד של שולחן האוכל ואבא מצידו השני ושניהם היו יוצרים- אבא

תעשיית הטקסטיל בארץ התפתחה בקצב מהיר בתקופת המנדט הבריטי. בשנות העשרים פעלו בארץ כמאתים מפעלי הלבשה זעירים ועד קום המדינה נסק מספרם ללמעלה מאלף ומאתים. לודג'יה, שהוקם ב-1924 על ידי קבוצת יזמים מלודג', היה ראשון מפעלי הטקסטיל המודרניים בארץ. ענפי ההלבשה ותעשיית האריגים היו במקום הראשון מבין כל המפעלים התעשייתיים מבחינת מספר העובדים שהועסקו באותה עת בארץ. בזמן מלחמת העולם השנייה, סיפקה תעשיית הטקסטיל הישראלית מדים לצבא הבריטי ועם קום המדינה גם לצה״ל. גם העלייה ההמונית בשנות הח

מפעלי הנחושת והפליז הירש (Hirsch Kupfer-und Messingwerke) נוסדו על ידי אהרון זיגמונד הירש בשנת 1906, כהרחבה ואיחוד של ענפי העסק המשפחתי הותיק שבסיסו בהלברשטט, עם מפעלים נלווים בוורנה, אילסנברג ואברסוואלדה. החברה התפתחה והפכה למעצמה מרכזית בתעשיית הנחושת הגרמנית ומתוארת כמי שמילאה "תפקיד מוביל בחיי הכלכלה הגרמניים". באברסוואלדה, אגב, בנה הירש מפעל חדש וגדול בן שתי קומות, שתוכנן על ידי האדריכל פאול מבס, ופורסם מאוחר יותר על ידי וולטר גרופיוס בספרו Internationale Architektur. הי

באפריל שנת 1998 יצאה לאור בגרמניה מחברת זו שמתעדת בין השאר את הפסל ״הצהרה של יהודי חי״ והוצב בכניסה לאושוויץ.

חיבור זה הוא פרי עבודתו של ד״ר יוסף הירש, את רובו חיבר בעצמו, בשפה העברית דווקא. פרקים אחדים נתחברו ביזמתו על ידי אחרים מבני משפחתו. היה בדעתו להקים בחיבור זה מצבת זכרון למשפחתו ולקהילה היהודית בעיר מולדתו הלברשטאט. יד הגורל מנעה בעד הופעתו בימי חייו. לכן קיבלו עליהם אלמנתו שרלוטה וד״ר י.י. רבלין, ידיד המנוח, את סידור החומר. נדפס בירושלים בשנת 1947 לקריאה לחץ על התמונה