הבלוג

מחברת זו יצאה לאור בגרמניה בשנת 1998. בפתיח דן כותב: The process of elimination removed various objects, which had previously made up the composition. I began to use the simplest materials, and even these were reduced to a minimum.

הרישומים והציורים של סבתא נעמי- אמא שלנו. מאז שאני ילדה אני זוכרת כמה יפה אמא הייתה מציירת. כמה אהבתי לקבל ממנה ברכה או שיר מעוטרים בציורים שלה, ביד קלה ובוטחת, בקוים עדינים ומדויקים, בדרך כלל פרחים ארוכי גבעול ועלים בכל צורה שאפשר להעלות על הדעת. כמה קסם היה מבחינתי בערבים אחרי שבעצם נגמר היום, סיימנו את ארוחת הערב, התקלחנו והיינו אמורים להיכנס למיטה ואני הייתי מתגנבת חזרה לראות מה עושים ההורים. אמא הייתה יושבת בצידו האחד של שולחן האוכל ואבא מצידו השני ושניהם היו יוצרים- אבא

תעשיית הטקסטיל בארץ התפתחה בקצב מהיר בתקופת המנדט הבריטי. בשנות העשרים פעלו בארץ כמאתים מפעלי הלבשה זעירים ועד קום המדינה נסק מספרם ללמעלה מאלף ומאתים. לודג'יה, שהוקם ב-1924 על ידי קבוצת יזמים מלודג', היה ראשון מפעלי הטקסטיל המודרניים בארץ. ענפי ההלבשה ותעשיית האריגים היו במקום הראשון מבין כל המפעלים התעשייתיים מבחינת מספר העובדים שהועסקו באותה עת בארץ. בזמן מלחמת העולם השנייה, סיפקה תעשיית הטקסטיל הישראלית מדים לצבא הבריטי ועם קום המדינה גם לצה״ל. גם העלייה ההמונית בשנות הח

מפעלי הנחושת והפליז הירש (Hirsch Kupfer-und Messingwerke) נוסדו על ידי אהרון זיגמונד הירש בשנת 1906, כהרחבה ואיחוד של ענפי העסק המשפחתי הותיק שבסיסו בהלברשטט, עם מפעלים נלווים בוורנה, אילסנברג ואברסוואלדה. החברה התפתחה והפכה למעצמה מרכזית בתעשיית הנחושת הגרמנית ומתוארת כמי שמילאה "תפקיד מוביל בחיי הכלכלה הגרמניים". באברסוואלדה, אגב, בנה הירש מפעל חדש וגדול בן שתי קומות, שתוכנן על ידי האדריכל פאול מבס, ופורסם מאוחר יותר על ידי וולטר גרופיוס בספרו Internationale Architektur. הי

באפריל שנת 1998 יצאה לאור בגרמניה מחברת זו שמתעדת בין השאר את הפסל ״הצהרה של יהודי חי״ והוצב בכניסה לאושוויץ.

חיבור זה הוא פרי עבודתו של ד״ר יוסף הירש, את רובו חיבר בעצמו, בשפה העברית דווקא. פרקים אחדים נתחברו ביזמתו על ידי אחרים מבני משפחתו. היה בדעתו להקים בחיבור זה מצבת זכרון למשפחתו ולקהילה היהודית בעיר מולדתו הלברשטאט. יד הגורל מנעה בעד הופעתו בימי חייו. לכן קיבלו עליהם אלמנתו שרלוטה וד״ר י.י. רבלין, ידיד המנוח, את סידור החומר. נדפס בירושלים בשנת 1947 לקריאה לחץ על התמונה

לא בכל המחברות של דן יש תאריך. כך שלא תמיד ניתן לדעת את איזה תקופה מכסה אותה מחברת. במחברת הזו מופעים טקסטים רבים שדן עצמו כתב אודות העבודות לצד טקסטים של אחרים ומהם אני מסיק שהעבודות במחברת זו הן מאמצע שנות השישים ועד אמצע שנות השבעים. דן פותח את המחברת במילים: ״הציור והפיסול צמחו אצלי זה מתוך זה וזה לתוך זה.״ החוברת היא דו לשונית ונסרקה משמאל לימין. לקוראי העיברית רצוי לקרוא מהסוף להתחלה.

קורות חיים שנערכו ע״י שולי דן ריכטר לוין, ישראלי, 2015–1926 דן לוין נולד בתל אביב בשנת 1926. אביו, יעקב ריכטר, היה מהגר יליד גרמניה שנשא לאישה את אניה-אסתר, ביתו של שמריהו לוין. דודו מצד אביו היה האמן, איש תנועת הדאדא, האנס ריכטר. בנעוריו למד בבית-הספר הריאלי בחיפה. בשנת 1942 הפסיק את לימודיו והצטרף להכשרה של גרעין צופים בגניגר. בשנת 1943 חזר ללימודים בסגרת אקסטרנית בירושלים. בתקופת מלחמת העולם השניה, בין השנים 1946-1944, שירת כנהג בחיל ההנדסה של הצבא הבריטי. יחידתו סופחה לבר

כתבה: פרופי שושנה הימן, פסלת ידידי דן לוין ביקש ממני לכתוב מספר מילות ליווי ל״סיכום״ שלו של חמשת השנים האחרונות. אינני מבקרת אומנות, יש בי נוגדנים חזקים לגבי כל האנשים החכמים היודעים לומר ולקבוע דעה נחרצת, מזהים כל יצירה ומעמידים אותה במקום הנכון. בעיני קסמו של דן היא ה״פרפריות״ שלו. אני עוקבת אחר עבודתו בפליאה בעיקר בשנתיים־עשרה השנים האחרונות, כאשר שינינו העברנו לעין הוד את מגורי הקבע שלנו, כמעט באותו הזמן. יש בעבודתו של דן משהו מרחף קליל, כמעט רוקד בחלל כמו חיוכו המלבב, כ

כבר סיפרתי שאת עץ המשפחה האינטרנטי העלתי ל Geni ב 2008 לאחר מותו של אבא. והנה ב 2009 קיבלתי את המייל הבא: Private: please transfer to partner of Noga, Mr. Shuli Hirsch Dear Sirs, in a private matter I wanted to contact Mr. Shuli Hirsch. I didn't find his email address but I found his relation to this company as a partner or owner. I would be thankful, if you could transfer the following message to him: Dear Mr. Shuli Hirsch, I found on "Geni" you have put in a person called A