על טעם ועל ריח

אחרי פסח 2026 הפסח של השנה עבר בלי שממש נרגיש אותו. את כולו בילינו בבית בנהריה, שולי ואני, לבדנו, מפאת המלחמה. את ליל הסדר עשינו במקלט על מרק עוף עם קניידלעך, מנה מנחמת. בכל אופן, לפני פרוץ החג ביקשתי משולי שיביא מסופרמרקט חוף הדקל שלוש אריזות קטנות של מצות. במהלך החג צרכנו את כולן להוציא ארבע (זכר לארבע אימהות?) הבוקר החלטתי שאכין את המצייה האחרונה לשנה זו, עד הפסח הבא, שמי ייתן ויבוא עלינו בימים טובים הרבה יותר (פאוזה לסקפטיות מסויימת…) שולי תמיד מתלונן שמצייה זה מאכל חונק,

הגלבוע כפי שקראו לו בבית הורי היה מאכל אהוב במיוחד בבוקרי שבת. לפעמים הוא מוכר בשם ביצה בקן אבל אצלנו זה תמיד גלבוע. את המתכון אמא קיבלה מדודה בינה אבל אם שואלים כיום את הבנות של בינה משהו על זה אין להן מושג. אז אין פה סיפור מרתק אבל בהחלט מתכון שווה והכי פשוט להכנה. מצרכים: פרוסת לחם רצוי מאד חלה ביצה חמאה מלח, פלפל גבינה צהובה 🔥 הכנה: חותכים חור באמצע הפרוסת סביב החור מניחים רצועות גבנ״ץ מחממים מחבת עם הרבה חמאה מניחים את הלחם במחבת שוברים ביצה לתוך החור מטגנים עד שמתייצב

סבתא ורדה באופן שיטתי הייתה משנה את המתכונים. אני חושבת שמעולם היא לא הכינה מתכון כתוב בדיוק כפי שהוא נכתב. אני לא יודעת בדיוק למה. יש לי השערות. יש מצב שזה נבע מהרצון להפוך את המוצר לרזה יותר, ליקר פחות, לשנות מטעם וניל מתקתק לטעם חמצמץ של לימון. עוגת הגבינה היא דוגמא מצויינת. עם כל פשטותה זאת עוגת הגבינה המנצחת. בכל פרמטר. אז בתודה לסבתא ורדה המתכון הראשון באתר המשפחתי המורחב שלנו. לבצק 2 כוסות קמח תופח, 280 גרם 3 כפות סוכר 45 גרם 175 גרם חמאה 2 כפות שמנת חמוצה חלמון 2 כפות