גלויה משפחתית

יום חמישי. שעת ערב. מור במקלט ואני חוקר גלויה שנמצאה בעזבון של ורדה וגוסטב. אני נעזר בחברתי החדשה ״איה״ הלו היא הבינה המלאכותית. ״היא״ יודעת לקרוא את כתב היד ולתרגם את הגרמנית. את הגלויה הזו כתבו לאה ומקס אל דוד זיגפריד.

והנה הסיכום של ״איה״

הגלויה נשלחה מנתניה ב 6 לפברואר 1946, תקופה טעונה ומורכבת – כשנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.

זהו זמן שבו משפחות יהודיות רבות ניסו לבנות מחדש את חייהן:

• באירופה – מתוך חורבן ואובדן

• בארץ ישראל – בתוך מציאות של בנייה, קליטה והתארגנות

• ובארצות הברית – לעיתים קרובות כעוגן של יציבות וסיוע

• הנמען: זיגפריד הירש – וושינגטון D.C., ארה״ב

• השולחים: לאה ומקס

• הקשר: ככל הנראה קשר משפחתי קרוב (הפנייה: “דודי היקר”)

הגלויה היא בראש ובראשונה מכתב תודה חם ואישי, עם כמה רמזים חשובים על החיים באותה תקופה:

• הבעת תודה על סיוע או משלוחים

• אזכור של בגדים / חבילות / דברים שהתקבלו

• בקשה או תקווה לעזרה נוספת (“אולי תוכל להביא…”)

• אזכור של רכב (Auto) – ייתכן עניין לוגיסטי או כלכלי

• סיום חם: “נשיקות”

• 
  

דודי היקר זיגפריד,

לאחר ש…

… אתה עבורנו …

אנו יכולים לשלוח לך דברים מאיתנו.

אנו מודים לך שוב על הדברים הרבים

שעשית עבורנו.

דוד זיגפריד, דרישת שלום…

עניין הרכב ממשיך להתקיים.

אולי תוכל כבר להביא משהו,

… נשמח מאוד…

באהבה רבה ונשיקות,

שלך לאה ומקס

אבי מעולם לא דיבר על המשפחה שלו כך שאין לי שום מידע על הדמויות המוזכרות פרט לעובדה שאני נקרא על שמו של דוד זיגפריד שנפטר ב 1953.

החלטתי לצלצל לחוה כינורי. חוה היא בת דודה שלי שחיה מאז שאני זוכר אותה בקלן בגרמניה. היא הבת היחידה של לאה ומקס, חוה בת 91 כיום. היא אמנם לא גמרי בריאה ומתקשה בהליכה אבל היא לגמרי צלולה ונשמעת מלאת חיות ומרץ. חוה סיפרה לי בטלפון, מאד בקצרה, שהיא נולדה בצכיה בשנת 1935, בהיותה בת 3 הוריה שלחו אותה לאנגליה במסגרת ה“קינדר-טרנספר”, מבצע חילוץ שבו הוצאו כ־10,000 ילדים—בעיקר יהודים—מגרמניה, אוסטריה וצ’כוסלובקיה, והובאו למקום מבטחים, בעיקר במדינות הממלכה המאוחדת, שם הייתה אצל דודה הנסי עד שנת 1946. לאה ומקס עצמם עלו לפלשתינה ובנו את ביתם ( הבית המופיע בגלויה) בנתניה ורק אז היא באה ארצה וחברה אל הוריה. בשנת 58 התחתנה עם ארווין. ארווין רצה ללמוד אקטואריה, תחום בתוך המתמטיקה השימושית והסטטיסטיקה, שעוסק בניתוח סיכונים—בעיקר כאלה הקשורים לחיים, בריאות, כסף וזמן. הם חזרו לגור בגרמניה ושנתיים לאחר מכן גם לאה ומקס חזרו לגור במינכן. לחוה וארווין לא היו ילדים.